<h1>תניא רבתי סימן פ"ד</h1>
<h2>דף כו.</h2>
תנו רבנן אוכלין עראי חוץ לסוכה. ואין ישנים שינת עראי חוץ לסוכה שאין קבע לשינה. וכמה אכילת עראי אמר אביי כדטעים בר בי רב ועייל לכלה, שהוא קרוב לביצה. ופירות אינן טעונין סוכה. וכל שתיה קרויה עראי. ומצאתי בשם הר' אביגדור ז"ל דאכילת עראי דשבת ויום טוב ואפילו שתיה חשיבא כקבע.
<h2>דף כז.</h2>
וכמה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה. רבי אליעזר אומר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה. אחת ביום ואחת בלילה. וחכמים אומרים אין לדבר קצבה חוץ מלילי יו"ט הראשון בלבד. דאיתקש לחג המצות. נאמר חמשה עשר בחג המצות. ונאמר חמשה עשר בחג הסכות. מה להלן לילה ראשון חובה מכאן ואילך רשות. אף כאן לילה ראשון חובה מכאן ואילך רשות והלכתא כחכמים.
<h2>דף כז:</h2>
ואע"פ שאין אדם יוצא ידי חובתו ביו"ט ראשון של חג בלולבו של חבירו. אבל יוצא אדם ידי חובתו בסוכתו של חבירו, דכתיב (ויקרא כ"ג) כל האזרח בישראל ישבו בסכות. בסכת כתיב מלמד שכל ישראל ראויין לישב בסוכה אחת. לפיכך הנכנס לסוכת חבירו צריך לברך. מצאתי בשם רבינו האי גאון ז"ל. וששאלתם מהו למעבד סוכה האידנא בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. כך ראינו שאינו חייב למעבד סוכה האידנא אלא בביתיה בדירתיה היכא דאכיל ושתי וגאני. שדירתו שם כל השנה כולה. דקאמרה תורה כל שבעת הימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי כו'. ומנהג פשוט בידינו לעשות סוכה בחצר בית הכנסת. וכל מי שאין לו מקום פנוי ובטוח לעשות סוכה נותן בה מעות. ולאחר תפלה בערב ובבקר יושב שם מעט. ומברך והולך לו. וכן מצאתי בשם הר' אביגדור כהן צדק ז"ל. וסוכת השותפין כשרה. דכל ישראל ראויין לישב בסוכה אחת. ותשבו כעין תדורו אמר רחמנא. אוכל ושותה בסוכה. ומשנן בסוכה. ומטייל בסוכה. ואינן מעכבין זה את זה. והילכך אותה ישיבה מועטת אם תמצא לומר דלא גרעה מטיול. אין כאן ברכה לבטלה. וכל שכן אם ידברו דברי תורה זה עם זה. דהוי ליה שינון. ואכילת עראי נמי ביו"ט ואפילו שתיה חשיבא כקבע. הואיל ואדם קובע סעודתו על היין ומברך. זה אינו ראוי לגערה. אלא האוכל ושותה חוץ לסוכה דעבירה היא בידו דעבר אדאורייתא. עד כאן דברי הרב ז"ל. אבל בשם רב נטרונאי מצאתי שאין בני העיר יכולין לסמוך בסוכה שבבית הכנסת לצאת ידי חובתן. ואין יוצאין אלא בסוכה שעושה כל אחד ואחד בחצרו. לפיכך אסור לברך בסוכה שבבית הכנסת.
<h2>דף כח:</h2>
תנו רבנן כל שבעת הימים עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע. כיצד היו לו כלים נאים מצעות נאות, מעלם לסוכה. אוכל ושותה בסוכה. ומטייל בסוכה ומשנן בסוכה. ודוקא למיגרס בעלמא אבל לעיוני בסברא לבר ממטללתא. אמר רבא מאני משתיא במטללתא. מאני מיכלא לבר ממטללתא. יש מפרשין מאני מיכלא כגון קערות שנמאסות לאחר אכילה. ויש מפרשין כגון קדרות ואגני דלישא. שרגא, אמרי ליה במטללתא. ואמרי לה בר ממטללתא. ולא פליגי. כאן בסוכה גדולה במטללתא. כאן בסוכה קטנה בר ממטללתא.
<h2>דף מו.</h2>
העושה סוכה לעצמו מברך שהחיינו. נכנס לישב בה מברך לישב בסוכה. היתה עשויה ועומדת. אם יכול לחדש בה דבר מברך בה מיד. ואם לאו לכשיכנס לישב בה מברך שתים. דהיינו לישב בסוכה. ושהחיינו. ירושלמי, [ברכות פ"ט ה"ג] העושה סוכה לעצמו. לולב לעצמו. ציצית לעצמו. בכולן מברך בשעת עשייתן לעשות. כתב בעל עשרת הדברות ז"ל. ולא אזל אליבא דגמרא דילן. דהא בפרק התכלת אמרינן גבי ציצית מברך לעשות. ואקשינן עלה והא סוכה וכשרה בנכרי. וישראל אין צריך לברך. ותניא העושה סוכה לעצמו מברך שהחיינו ואילו לעשות לא קאמר. ואיתמר בה תרי טעמי. רב חסדא אמר כל מצוה שכשרה בנכרי אין צריך ישראל לברך וסוכה כשרה בנכרי. כדתניא סכת ננב"ך כשרה. ואיכא מאן דאמר כל מצוה שאין עשייתה גמר מצוה בישראל. אין צריך לברך ובעיטור נתברר הלכתא דאינו מברך אלא שהחיינו. ואמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא דמסדר להו אקידושא. וכתב בעל הלכות גדולות ז"ל, והלכתא בין העושה סוכה לעצמו בין העושה לאחרים לא צריך ליה למימר זמן, דסגי ליה בכוס. ומסתברא דזמן דאמרי בכוס פוטר זמן דעשיית סוכה, שעומד ויושב בה ומצותה בלילות כבימים. דלולב לא פטר. והילכך מאן דמברך ברכת סוכה בקידוש אין צריך לברך בשעת עשיה. ואם לאו צריך לברך. ומנהגנו לברך על הכוס סוכה ואח"כ זמן. [והמקדש על הכוס מקדש כדרכו כשהוא יושב]. ואף על גב דקיימא לן כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשיתן. (לאו) לאפוקי לאחר עשיתן דלא. והמקדש מעומד דעת חיצוני הוא. ומשום ברכת סוכה אין לשנות המנהג. ועוד דכל מצוה שאין בידו אינה עובר לעשיתה. ומאי טעמא לא מברכינן על ישיבת הסוכה כדמברכינן על אכילת מצה. היינו טעמא דבאכילת מצה מצי למפטר נפשיה בכזית. מברכינן על אכילת מצה. אבל הכא דבעינן תשבו כעין תדורו. לא מיבעי ליה לברוכי על ישיבת סוכה. דאי אמר על ישיבת סוכה משמע חדא זימנא. ואנן בעינן תשבו כעין תדורו. לפיכך מברכינן לישב. דמשמע ישיבת קבע פעמים הרבה. והכי נמי בפרק לולב וערבה אמרינן העושה סוכה לעצמו אומר ברוך שהחיינו. נכנס לישב בה. אומר לישב בסוכה. וכיון שבירך עליה יום ראשון שוב אינו מברך. ואוקימנא כתנאי. דתניא תפלין כל זמן שמניחן מברך עליהן. דברי רבי. וחכמים אומרים אין מברך עליהן אלא שחרית בלבד. ואיתמר אביי אמר הלכתא כרבי. ורבא אמר הלכתא כחכמים. ואמר רב מרי בריה דרב שילא חזינא ליה לרבא דלא עביד כשמעתיה אלא כל אימת דמנח להו מברך. וכל התורה מתפלין גמרינן. וסוכה נמי כל שעה שנכנס בה לאכול קבע ולישן וללמוד תורה מברך. ור"ת אומר כל מצות סוכה שקיים מסעודה לסעודה אחרת, כמו שינה וטיול ושינון, ברכת לישב בסוכה שבירך בסעודה פוטרתו מלברך עליהן. ורבינו האי גאון ז"ל אמר הנכנס לסוכת חבירו מנהג ידוע לברך שם. בין סעד בין לא סעד. ואינו כן מנהגנו. ויוצא אדם ידי חובתו בישיבה מועטת. עד כאן לשון בעל עשרת הדברות ז"ל.
<h2>דף מז.</h2>
והלכתא שמיני ספק שביעי מיתב יתבינן בסוכה ברוכי לא מברכינן. תשיעי ספק שמיני. דהיינו יו"ט אחרון של חג, לא מיתב יתבינן ולא ברוכי מברכינן.
